החלטה בתיק סע"ש 30598-08-13

1.         בפנינו בקשה שהגיש המבקש ביום 19.8.13 בה עתר "ליתן בדחיפות יתרה צו מניעה זמני במעמד צד אחד", כדלקמן:

למשיבה 1 -

לקלוט לאלתר את המבקש כמורה ולשבצו בפועל בתיכון לקראת שנת הלימודים 2013-14 בהיקף 26 שעות שבועיות תוך שמירה על מלוא זכויותיו טרם יציאתו לחל"ת.

להורות על אי ניתוק יחסי עובד מעביד ו/או מניעת פיטוריו/ביטול הפסקת העבודה כעולה ממכתב מיום 11.8.13.

צו המורה על תשלום שכרו לרבות הפרשות וניכויים לפי משכורתו האחרונה לפני החל"ת.

למשיבה 2 -

להוסיף את המבקש כמורה מן המניין בנספח לחוזה ההעברה בין שתי המשיבות.

להצהיר על קיום יחסי עובד מעביד בהיקף 26 ש"ש.

צו המורה על תשלום שכרו, כאמור לעיל.

            הרקע:

המבקש מורה, מחנך ועוזר מנהל בבית ספר תיכון עתיד (המשיבה 1), בעל ותק 24 שנה בהוראה, טוען כי הוא הועסק ע"י עתיד מ- 2005, בתיכון שקודם לכן היה של עיריית קלנסואה.

המשיבה 2 (טומשין) "זכתה לאחרונה" במכרז לניהול בית הספר הטכנולוגי (מח"ט).

המבקש מפרט את השכלתו וכישוריו (ומשעסקינן בהחלטה בהליך זמני, לא מצאנו לפרטם עתה). בשנת הלימודים 2011/12 יצא המבקש לחל"ת מעתיד וביום 11.3.12 הודיע על רצונו לחזור לעבוד בה בשנת הלימודים 2012/13.

לטענתו, בתחילת שנת הלימודים 2012/13 הופתע לגלות שלא שובץ בתיכון בעתיד כשרוב חבריו המשיכו להורות אצל עתיד וחלק "נשמרו כל זכויותיהם" לפי נספח א' לחוזה ההעברה בין עתיד לטומשין.

ביום 9.9.12 פנה בבקשה למתן צו מניעה (21784-09-12; ההליך הראשון) וביום 20.9.12 "הגיעו הצדדים להסדר זמני לפיו המבקש ישובץ ברשת טומשין" (יצויין כבר עתה כי הצדדים בהליך הראשון היו רק המבקש ועתיד; כן יצוין כי באותו הליך לא הוגשה תביעה והתיק הוא תיק סגור בהחלטה מ- 20.9.12).

בין הצדדים שבפנינו היום התנהל הליך נוסף (7455-11-12; ההליך השני) במסגרתו הגיש המבקש בקשה לסעד זמני בו נתבקשה אכיפת "ההסדר הזמני" שבהליך הראשון  ואף נשמע ההליך העיקרי וההליך ממתין לפס"ד (לאב"ד דנא) החל מ- 14.8.13.

2.         טוען המבקש בהנמקתו כי ההודעה של עתיד על אי שיבוצו אינה חוקית ודינה להתבטל, פיטוריו/אי שיבוצו לאחר 30.5 היא עילה להצהיר על בטלות הליך הפיטורים כי ניתן להגדיר את מעשה עתיד בתחילת שנת הלימודים הקרבה כאקט פיטורים, כי פיטוריו/הפסקת עבודתו אינם חוקיים, כי נעשו בניגוד לדין, לחובת תום הלב והזכות להליך הוגן, כי החלטת אי שיבוצו היא שרירותית, לא חוקית, פוגענית, משפילה במיוחד, לקויה בחוסר תום לב קיצוני, לא אובייקטיבית, לא סבירה בעליל, בניגוד מוחלט לתום לב, אינה עומדת במינהל תקין ודינה להתבטל (המבקש מפנה לבג"ץ רמת"א).

            טוען עוד המבקש כי מדובר באפליה קיצונית ומובהקת "לעומת אחרים" וכי הופרה חובת ההגינות, יעילות, חובת התשובה בכתב, חובת ההנמקה וחובת השימוע.

            עוד טען כי מאזן הנוחות והצורך הדחוף במתן צו מניעה ארעי במעמד צד אחד - פועל ללא כל ספק לטובתו. לבקשתו צרף תצהירו, מסמכים שהוגשו עוד בהליך השני וכן מכתבי בא כוחו מ- 7.8.13  לשתי המשיבות ותשובותיהן.